<h1>ספר החינוך מצוה קפ"ה</h1>
<h2>דף ס.</h2>
שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים על סדר הקרבנות והוידויין ושילוח השעיר ושאר העבודה, כמו שכתוב בפרשה, שנאמר [ויקרא ט"ז] בזאת יבא אהרן אל הקדש וגומר כל הפרשה. משרשי המצוה שהיה מחסדי האל על בריותיו לקבוע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עונות הבריות שנה בשנה תתמלא סאתם לסוף שנתיים או שלש או יותר ותחייב העולם כלייה, ועל כן ראה בחכמתו ברוך הוא לקיום העולם לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאתם לשבים. ומתחלת בריית העולם יעדו וקדשו לכך, ואחר שיעדו האל ברוך הוא אותו היום לכפרה נתקדש היום וקבל כח הזכות מאתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה, וזהו אמרם זכרונם לברכה בהרבה מקומות ויום הכפורים מכפר, כלומר שיש כח ליום הכפורים בעצמו בכפרה בעבירות קלות. מדיני המצוה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [יומא ע' ע"א] שביום הזה היו מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר לחטאת ונעשה בחוץ והוא נאכל לערב. ועוד מקריבין יותר על זה פר בן בקר לחטאת והוא נשרף ואיל לעולה, ושניהם משל כהן גדול, ואיל הבא משל ציבור האמור בפרשה זו הוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, והוא הנקרא איל העם. ועוד מביאין משל ציבור שני שעירי עזים, אחד היו מקריבין חטאת והוא הנשרף, והשני שעיר המשתלח. נמצאו כל הבהמות הקריבין ביום הצום, מלבד שעיר המשתלח שהוא אינו קרב, חמשה עשר, שני תמידין ופר ושני אלים ושבעה כבשים כולן עולות ושני שעירי חטאת, אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב והשני נעשה בפנים ונשרף, ועוד פר בן בקר לחטאת. עבודת כל חמשה עשר בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים. ואם היה שבת אף מוסף אין מקריב אותו אלא כהן גדול, וכן שאר העבודות של יום כגון הקטרת של כל יום והטבת הנרות, הכל בכהן גדול נשוי, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו. ויתר כל העבודות וחליפת הבגדים מבגדי לבן לבגדי זהב ומבגדי זהב לבגדי לבן, וחמש טבילות שהיה טובל ביום זה, ועשרה פעמים שמקדש ידיו ורגליו, וענין הפרשה שמפרישין אותו קודם ליום הצום שבעה ימים, והכבוד שהיו נוהגין בו והוידויין שהיה אומר, וכל שאר דיני יום זה הכל במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת יומא. ונוהגת כל מצוה זו בזמן הבית, ועכשיו בעונותינו שאין לנו לא מקדש ולא כהן גדול ולא בגדי שרד ולא קרבנות נהגו כל ישראל לעבוד ביום זה בתפילות ובתחנונים, וכמו שכתוב [הושע י"ד] ונשלמה פרים שפתינו.
<h2>דף ע.</h2>
שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים על סדר הקרבנות והוידויין ושילוח השעיר ושאר העבודה, כמו שכתוב בפרשה, שנאמר [ויקרא ט"ז] בזאת יבא אהרן אל הקדש וגומר כל הפרשה. משרשי המצוה שהיה מחסדי האל על בריותיו לקבוע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עונות הבריות שנה בשנה תתמלא סאתם לסוף שנתיים או שלש או יותר ותחייב העולם כלייה, ועל כן ראה בחכמתו ברוך הוא לקיום העולם לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאתם לשבים. ומתחלת בריית העולם יעדו וקדשו לכך, ואחר שיעדו האל ברוך הוא אותו היום לכפרה נתקדש היום וקבל כח הזכות מאתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה, וזהו אמרם זכרונם לברכה בהרבה מקומות ויום הכפורים מכפר, כלומר שיש כח ליום הכפורים בעצמו בכפרה בעבירות קלות. מדיני המצוה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [יומא ע' ע"א] שביום הזה היו מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר לחטאת ונעשה בחוץ והוא נאכל לערב. ועוד מקריבין יותר על זה פר בן בקר לחטאת והוא נשרף ואיל לעולה, ושניהם משל כהן גדול, ואיל הבא משל ציבור האמור בפרשה זו הוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, והוא הנקרא איל העם. ועוד מביאין משל ציבור שני שעירי עזים, אחד היו מקריבין חטאת והוא הנשרף, והשני שעיר המשתלח. נמצאו כל הבהמות הקריבין ביום הצום, מלבד שעיר המשתלח שהוא אינו קרב, חמשה עשר, שני תמידין ופר ושני אלים ושבעה כבשים כולן עולות ושני שעירי חטאת, אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב והשני נעשה בפנים ונשרף, ועוד פר בן בקר לחטאת. עבודת כל חמשה עשר בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים. ואם היה שבת אף מוסף אין מקריב אותו אלא כהן גדול, וכן שאר העבודות של יום כגון הקטרת של כל יום והטבת הנרות, הכל בכהן גדול נשוי, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו. ויתר כל העבודות וחליפת הבגדים מבגדי לבן לבגדי זהב ומבגדי זהב לבגדי לבן, וחמש טבילות שהיה טובל ביום זה, ועשרה פעמים שמקדש ידיו ורגליו, וענין הפרשה שמפרישין אותו קודם ליום הצום שבעה ימים, והכבוד שהיו נוהגין בו והוידויין שהיה אומר, וכל שאר דיני יום זה הכל במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת יומא. ונוהגת כל מצוה זו בזמן הבית, ועכשיו בעונותינו שאין לנו לא מקדש ולא כהן גדול ולא בגדי שרד ולא קרבנות נהגו כל ישראל לעבוד ביום זה בתפילות ובתחנונים, וכמו שכתוב [הושע י"ד] ונשלמה פרים שפתינו.
